אאההההההה!!!!!
למי מאיתנו זה לא קורה? המצבים האלה שאנחנו כל כך כועסים עד שבא לנו לצרוח חזק.
לפעמים אנחנו באמת צורחים את זה החוצה עד שכל השכונה שומעת! [ זה הזמן להתנצל בפני השכנים 🙂 ] ולפעמים אנחנו צועקים לעצמנו בפנים.
כך או כך, הצעקה היא הדרך שלנו לתת ביטוי לתחושה שעומדת מאחורי הכעס.
"רגשות שאינם באים לידי ביטוי מכבידים על הגוף והנפש."
מה עומד מאחורי הכעס?
מה שגורם לכעס ברוב המקרים היא תחושה של פגיעה – "נפגעתי".
- הוא שוב התנהג באופן שאני לא יכולה לסבול!
- היא שוב אמרה את המילים האלה שפגעו בי כל כך
כשזה קורה עם אדם שאנחנו אוהבים, הרגשות האלה מועצמים ומתגברים, כי איפשהו יש לנו ציפייה שככל שאכפת לנו ממנו יותר, כך נרצה להרגיש שאכפת לו יותר מאיתנו.
הדבר החשוב ביותר להבין בהקשר של רגשות הוא שהרגשות שלנו הן הדרך של הלא מודע שלנו לתקשר עם המודע.
במילים פשוטות: לרגשות שלנו יש מסר ברור להעביר אלינו.
"יש דברים אשר חייבים לעורר את כעסנו כדי להראות שאיכפת לנו" ~ דזומנד טוטו
כדי שנבין את המסר, ראוי שנבין מה עומד בבסיס הרגש.
לדוגמה:
אם אדם שאנחנו אוהבים יתעלם לחלוטין מבקשה שלנו, אנחנו נפגע מאוד.
הוא מתעלם מהבקשה שלי = לא אכפת לו ממני.
כשאנחנו בוחנים את המעשים או המילים של האדם שמולנו, אנחנו נותנים פרשנות מסוימת מתוך העיניים שלנו, מתוך הסטנדרטים הברורים שלנו. מתוך החוקים הפנימיים שלנו ל-"איך צריך להתנהג".
הרגש הזה של הפגיעה נובע מהפער שבין הסטנדרטים שלי לאכפתיות לבין מה שעושה הצד השני בפועל.
התובנה הזו כשלעצמה שווה זהב.
שכן שימו לב שברוב המוחלט של המקרים לאנשים שאוהבים אותנו אכפת מאיתנו.
אז מה עושים?
1. נושמים עמוק
2. מזהים את הכאב שעומד מאחורי הרגש
3. מאתרים את הפער
4. מכירים את הסטנדרטים – מהם אותם חוקים הפנימיים שלי
5. מכירים בזה שההתנהגות של הצד השני נובעת ממערכת האמונות שלו ואין לה שום קשר אלי.
6. מתקשרים את הסטנדרטים- מגדירים לצד השני, באופן ברור, מה הדברים שאני לא מוכנה להתפשר עליהם.
אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם ממש כאן למטה בתגובות.
ואם אתם מכירים מישהו שהכלים הללו יכולים להועיל לו, תהיו חברים ותשתפו את הפוסט.