כל אדם חווה אותו במצבים שונים בחיים. כישלון הוא חלק מהדרך והוא שמור רק למי שמעז ומנסה. ניסית בכל כוחך ובכל זאת נכשלת? מעולה!
הסביבה שבה אנחנו חיים דוחפת אותנו קדימה אל עבר ההצלחה וההימנעות מכישלון.
העניין הוא שבין אם נרצה ובין אם לא, החיים רצופים אירועים שבהם נחווה כישלונות. ככל שההבנה הזו תגיע מוקדם יותר כך נוכל להפיק מהכישלון כמו גם מההצלחה את המקסימום.
תחרות רובוטיקה, שני שחקנים ממתינים לשמוע את שריקת הפתיחה שתורה על תחילתו של המקצה והזנקת הרובוט.
אותו רובוט שבמשך חודשים נבנה ותוכנת בדיוק מופתי לבצע מהלכים על שולחן המשחק.
הפקודות כתובות ומוטמעות בתוך מוחו של הרובוט, כל מה שיש לעשות הוא ללחוץ על הכפתור שגורם לכך שהרובוט יצא לדרך.
זה המקצה השלישי והאחרון בתחרות, התקווה הקבוצתית עומדת על הפרק. גורל הקבוצה תלוי בשלוש הדקות של המקצה. אם המקצה יהיה מוצלח – יש תקווה לזכות. אם המקצה יכשל – אבדו הסיכויים.
זוג השחקנים בלחץ אטומי, מודעים לכובד האחריות שעל כתפיהם. חברי הקבוצה מסביב מעודדים בכל הכוח. מתח היסטרי באוויר ואז…. שריקה.
האצבע של השחקן השמאלי לוחצת על כפתור ההפעלה של הרובוט, הרובוט מתחיל את המסלול, 20 ס"מ הוא עובר עד שהוא נעצר ומתחיל להתפרק אל תוך עצמו.
משהו התפקשש.
אני מתבוננת בסקרנות רבה בשני השחקנים. השחקן השמאלי נכנס ללחץ, נאלם דום ודמעות זולגות על לחייו.
חברי הקבוצה מסביב מביעים קולות הלם מהול באכזבה ומפסיקים לעודד.
השחקן הימני עוצר את הרובוט, לוקח אותו אליו ומתחיל לחבר את החלקים שהתפרקו.
השניות חולפות במהירות. 40 שניות עברו מרגע ההזנקה. השחקן הימני ממקם את הרובוט בעמדת ההזנקה ומפעיל מחדש.
קולות עידוד חלושים המשמיעים תקווה קלושה נשמעים באוויר.
הרובוט מתחיל להתקדם, מגיע לתחנה הראשונה ונעצר. אין תזוזה. נדמה שהאולם מסתובב סביב שני השחקנים.
השחקן השמאלי לא עומד בלחץ, מחליט לפרוש מהמירוץ ויוצא מהזירה כשהדמעות מתפרצות מתוכו.
ראש הקבוצה מתחיל להשמיע קולות נחמה לסובבים כמו מעיין מנסה לנחם את עצמו.
ורק השחקן הימני מסתכל על מה שקורה סביבו, פרצופו סמוק, עיניו נעצמות. הוא לוקח נשימה עמוקה, תופס את הרובוט בשתי ידיו וממקם בשלישית בעמדת ההזנקה. הוא מפעיל את הרובוט בפעם השלישית. מסביב קולות של ייאוש אכזבה עמוקה "תעזוב למה אתה מנסה?" "זה אבוד!" "אכלנו אותה.. איזה מעפאן" הלכה התחרות" אבל השחקן הימני לא מתייאש.
הרובוט מתחיל את המסלול בפעם השלישית. מגיע לתחנה הראשונה ואז טוווווו שריקת סיום המקצה. 3 דקות עברו. 3 דקות שבסופן תחושת כישלון עמוקה של חברי הקבוצה. אני מסתכלת אליו, אל השחקן הימני ורואה שהוא מתחיל לכמול. הגו משתופף והמבט מושפל מטה.
אני מוצאת את עצמי רצה אליו, תחושת גאווה והשראה גדלות בתוכי. אני מניפה אותו באוויר אתה אלוף! הדרך שבה התמודדת עם הקושי היא פשוט יוצאת מגדר הרגיל! הוא מסתכל עלי ואומר: הפסדנו את התחרות.
אני יודעת. אני עונה. אולי הפסדנו בתחרות, עם זאת, הרגע הוכחת לעצמך ולעולם שאתה לא מוותר. שאתה נחוש. שאתה פועל מתוך עצמך החוצה ולא נותן לרעשי רקע להפריע לך להתקדם למקום אליו אתה רוצה להגיע.
ככל שאני מדברת אליו, אני שמה לב שמנח הגוף שלו משתנה. הוא נראה לי קצת יותר גבוה עכשיו והחיוך שמשתרבב לאיטו על שפתיו מעיד על כך שהרגע הזה הפך לרגע מכונן בחיים שלמים.הרובוט בפעולה בשולחן התחרות
ניסיתם בכל הכח ובכל זאת הפסדתם?
שנו את המסגרת ותחוו את הכישלון ממקום של הצלחה – "ניסיתי וקיבלתי את המרב".
מה שמבדיל אנשים מצליחים מאחרים היא התפיסה שכישלון הוא חלק מההצלחה. הרי אם נשאל כל אדם שמצליח בגדול במה שהוא עושה וזה לא משנה באיזה תחום – קריירה, זוגיות, הורות, בריאות, נגלה שהדרך שלו להצלחה הייתה רצופה כישלונות.
מה יקרה אם לא נתפוס את הכישלון כחלק מהדרך להצלחה?
נמצא את עצמנו במצב שבו היעדים שנציב לעצמנו יהיו יעדים נמוכים שיגרמו לדימוי העצמי שלנו להיות אף יותר נמוך, מה שיוביל לכך שנישאר באיזור הנוחות שלנו ולעולם לא נתאמץ.
תזכרו!
הכישלון הוא המשוב הטוב ביותר בדרך להצלחה, תלמדו מההצלחות שלכם ותלמדו מהכישלונות שלכם רק השילוב הזה יביא אתכם לאן שאתם באמת רוצים.
רוצים להצליח? תלמדו להיכשל!
רגע מדייקים!
איך אתם מגיבים כשדברים לא עובדים כפי שתכננתם?
היזכרו באירוע בו חוויתם כישלון.
שימו לב מה הרגשתם באותו הרגע, מה אמרתם לעצמכם ואיך הגבתם
"כישלון הוא בסך הכל הזדמנות להתחיל שוב. הפעם בצורה חכמה יותר" הנרי פורד
בפוסט הבא – "איך להתמודד עם כישלון באפקטיביות"
אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם ממש כאן למטה בתגובות.
ואם אתם מכירים מישהו שהכלים הללו יכולים להועיל לו, תהיו חברים ותשתפו את הפוסט.
באהבה גדולה,
אפרת
לליווי אישי בדיוק עצמי לחיים מעצימים ומאפשרים לחצו כאן